אחרי הצבא, כשלהיות מלצר ברוטשילד היה נדמה לי כמו הדבר הכי מגניב וכיף שניתן לעשות ( מה עבר לי בראש ), הייתי נתקל באותם ילדים חוליגנים מהצד השני של המגש. אם אנחנו היינו משחקים עם הסוכר סגור, הם כבר לא התביישו לבנות טירות שלמות מסוכר, מלח, קיסמים ושאריות נייר.

בגלגולי השלישי כאדם מבוגר ומורה למתמטיקה, שבעברו חוליגן מזון ומלצר מתוסכל גם יחד, הנה כמה טיפים לכל הורה ובית קפה :

הורים – שדרגו את המשחק מפעילות יצירה לפעילות חידתית. אם תכתבו Matches puzzle בכל מכשיר טלפון תוכלו להוריד אפליקציות חידות גפרורים חינמיות למכביר ויציעו חידות מהסוג של “הזיזו גפרור אחד מהצורה שבדוגמא וקבלו 2 משולשים”. החוליגנית הקטנה תהפוך בין רגע ליצור שליו, מרוכז וחסר תחושת זמן שלא תרפה מהחידה גם כשהפסטה תתקרר. תוך כדי שהיא לומדת גאומטריה ותפיסה מרחבית שנים לפני שהיא תפגוש אותם בבית הספר.

בתי קפה – הדפיסו מהאינטרנט חבילת כרטיסיות של חידות גפרורים והניחו אותן יחד עם הסוכר והמלח. במקום לסמוך על יכולות האילתור של ההורה, הצילו אלפי שקלים בחודש ופתחו את היצירתיות ויכולת החשיבה של הילדים.

קיסמים – רחמים על העטיפות.. אין צורך להוציא את הקיסמים מהעטיפות כדי לשחק איתם. כדור הארץ, דגי האוקיינוס והמלצר הדומע בפינה החדר – יודו לכם עד מאוד.

משחק נעים.